על טעם ועל ריח אין להתווכח

רקע

בימים אלה (11.6.23), דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב תביעת יבואן נגד רשות המכס, הנוגעת לסיווג של מוצר המכיל אלכוהול (1).

מדובר בכהל בריכוז של כ-96% המשולב עם תמצית ריח, היבואן טען לסיווג כ"מפיץ ריח", טענתו נדחתה, ונקבע שהסיווג הוא כאלכוהול, בהתאם לעמדת רשות המכס.

מה היה סיפור המקרה?

התובעת ייבאה לישראל בין השנים 2015-2018 מיכלים של נוזל שהורכב מ-96% כהל, ותמצית ריח בריכוז נמוך (כ-0.1%).

התובעת סיווגה את הטובין בפרט מכס 33.07-4900 לצו תעריף המכס, שהתייחס לתכשירים מפיצי ריח, החייב ב-12% מכס והפטור ממס קניה.

רשות המכס ביצעה ביקורת, וקבעה כי הסיווג הנכון הוא בפרט 22.07-1099 לצו תעריף המכס, המתייחס לכהל בלתי מפוגל בריכוז העולה על 80%. פרט זה חייב במס קניה בשיעור גבוה של 84.24 ש"ח לליטר כהל נכון לאותה עת.

רשות המכס טענה שאין מדובר במחלוקת סיווג לגיטימית, כי אם בתכנון מס בלתי לגיטימית שנועדה לעקוף את המס על יבוא אלכוהול. כמו כן, נטען שבפועל, מכר היבואן את הטובין לחברה בישראל שייצרה מהם משקאות אלכוהוליים.

לאור זאת, דרשה רשות המכס מהיבואן תשלום גרעון בסך של כ-8.8 מליון ש"ח.

היבואן מנגד טען, כי על פי הגדרות היצרן בגיאורגיה ועל פי "פרה רולינג" שקיבל מן המכס בגיאורגיה, הוספת תמצית ריח הופכת את ייעוד המוצר והוא אינו אלכוהול עוד אלא מפיץ ריח.

מה פסק בית המשפט?

בית המשפט התרשם מעדות היצרן מגיאורגיה, כי הוא עוסק בתחום של ייצור משקאות אלכוהוליים. עוד קבע בית המשפט, כי ליצרן זה אין נסיון קודם בתחום תכשירים מפיצי ריח או מטהרי אוויר, לכן טענה כזו, דורשת הוכחה, שלא סופקה במקרה הזה. בית המשפט ציין עוד, כי אינו שולל שהוספת תמצית ריח בריכוז נמוך יכולה לשנות את ייעוד המוצר מאלכוהול למפיץ ריח, אך עניין זה, כאמור, לא הוכח. למשל, לא הובאו דוגמאות לאופן ייצור של מטהרי אוויר במקרים אחרים שניתן ללמוד מהם לכאן. עוד נזקף לחובת היבואן, כי את אותה תמצית ריח, היצרן הגיאורגי בכלל לא מייצר, אלא רוכש מצד ג' כדי לשלב במוצר שלו.

היבואן ניסה להוכיח גם כי לפי הדין בגיאורגיה, מוצר כזה נחשב כמטהר אוויר שם, אך טענה זו לא הוכחה.

בסופו של דבר, קבע בית המשפט, אין בתיק ראייה חיצונית, אובייקטיבית, ממנה ניתן להסיק שאולי מדובר במטהר אוויר ולא באלכוהול.

מנגד, קבע בית המשפט, טענת רשות המכס שמדובר באלכוהול, הוכחה כנדרש, שכן מדובר בנוזל שרובו המכריע הוא כהל, יובא בחביות, ושימש בפועל לייצור משקאות, לאחר שנוספה להם תמצית טעם שטשטשה את תמצית הריח.

נדחתה גם טענת היבואן, כי הוספת תמצית הריח מעבירה את סיווג הכהל לכהל מפוגל, בית המשפט קבע כי בפועל הכהל שימש לייצר משקאות ועל פי בדיקת מעבדה, הוא בלתי מפוגל.

היות ומדובר בתערובת, יישם בית המשפט את כלל 3(3)(ב) לצו המסגרת לצו תעריף המכס, קבע כי הכהל הוא המרכזי בתערובת, על כן, סיווג המוצר בפרט 22.07-1099 ככהל בלתי מפוגל בריכוז העולה על 80%.

בשולי הדברים, נדחתה טענת היבואן, לפיה בית המשפט בישראל מחויב להיצמד לסיווג המוצר בגיאורגיה. בית המשפט חזר על הכלל הידוע לפיו כל מדינה עצמאית לקבוע את הסיווג, והוסיף גם, כי נראה שהחלטת הסיוג בגיאורגיה התקבלה שלא על בסיס המידע השלם אודות המוצר, אלא על בסיס הצהרת היצרן שם, בלבד.

על כן, נדחתה התביעה והיבואן חויב בהוצאות משפט של 12,500 ש"ח.

מה ניתן ללמוד מפסק-הדין?

אלכוהול הוא אחד מן המוצרים שעליהם מוטל מס קניה בשיעור יחסית גבוה. על כן, ברור כי כאשר מיובא לישראל מוצר שחלק ממנו הוא אלכוהול, נוצר תמריץ גם ליבואן וגם לרשות המכס, לעורר ויכוח על סיווג המוצר, האם כאלכוהול, או כמוצר אחר.

ניתן להיזכר, לצורך השוואה, במקרה היסטורי בו יובא לישראל המוצר "רסקיו רמדי", תמצית אלכוהול משולבת עם מים ופרחי באך. גם שם האלכוהול היה הרכיב המרכזי שבמוצר, ובהתאם לכך, טענה רשות המכס כי סיווג המוצר הוא בפרט 22.08 שם (אלכוהול בלתי מפוגל בריכוז נמוך מ-80%). יחד עם זאת, באותו המקרה, מאחר והוכח שהשימוש במוצר הוא בבתי מרקחת כמוצר לצורך הרגעה, נדחתה עמדת המכס ונקבע שהסיווג הוא כתכשיר מזון שבפרט 21.06 (2).

במקרה הנוכחי שהוכרע בימים אלה, עלה כי היבואן מכר את המוצר, נוזל מפיץ ריח לכאורה, לתעשיית ייצור משקאות אלכוהוליים, ועל כן גם עובדה זו עמדה בעוכריו והביאה לדחיית התביעה.

הפניות:

עו"ד עומר וגנר, מתמחה בדיני מכס, יבוא, יצוא וסחר בינלאומי